נאומו של שר החינוך, הרב שי פירון רגע לפני ההצבעה על חוק השוויון בנטל

12 מרץ 2014 16:15 | הרב שי פירון

כנסת נכבדה,

אני מבקש לתבוע את עלבונה של ההלכה היהודית, של הרוח היהודית המסורתית. השיח הציבורי אותו הובילו חבריי לציבור החרדי  מעמיד את ערך לימוד  התורה אל מול הערך שבשירות הצבאי או האזרחי למען הכלל. כאילו אין הם יכולים לדור בכפיפה אחת, כאילו הגיוס לצה''ל פוגע בעוצמת, בהיקף, במרכזיות ובחשיבות לימוד התורה, כאילו העזרה לקשיש, לילד עם צרכים מיוחדים או במסגרת תחנת מד"א המקומית אינם חלק מאורחות חייו של ירא ה', החפץ בקידוש שם שמיים ברבים.

בשנת תש"ח, 1948, עם כינונה של מדינת ישראל, פרסם הרב שלמה יוסף זוין זצ"ל, אחד מחשובי הרבנים בדורו, חוברת בשם "לשאלת הגיוס של בני הישיבות". וכך כתב הרב:

"ילמדונו רבותינו, זו מנין לכם?

מנין לכם, שבני תורה ותלמידי-חכמים פטורים מלהשתתף במלחמת מצווה של עזרת ישראל מיד הצר הצורר אותם העומד עליו לכלותו ולהשמידו,  מנין לכם, לפרסם בצורה של הלכה פסוקה ו"דעת תורה שבני הישיבות אין להם לא להירשם ולא להיפקד ולא להתייצב ולא כלום? וכי לא כך שנינו שבהצלת נפש - לא נפשות, אלא אפילו נפש אחת מישראל –"אין עושין דברים הללו אלא על ידי גדולי ישראל?"

 לצערי השיח הציבורי החרדי פוגע בתורה ובלומדיה. השירות הצבאי או הלאומי הם חובה מוסרית ולאומית אבל לא פחות מכך הם חובה הלכתית. ההשתמטות ממנה מפלה בין דם לדם,  מנוגדת לדין, ואין בה אלא לפגוע בחובת הערבות ההדדית והאחריות המשותפת של כולנו.

 

הבה נבהיר:

החוק החדש שחברת הכנסת איילת שקד הציגה בפניכם, מכריז ששירות צבאי או אזרחי, היא חובה וגם זכות לאומית החלה על כל אזרח בישראל. החוק החדש מבקש לבטל הסדרים גורפים, פטורים סיטונאיים. הוא מחזיר אותנו להנחות היסוד של חברה בריאה המחויבת להגן על עצמה מפני אויביה, אך גם מבקשת להגן על עצמה מעצמה. עקרונית, ערכית, כולם משרתים.

חברים, אין כאן מלחמת דת.

לראשונה, ייכתב בספר החוקים של מדינת ישראל, לאחר החלטת ממשלה והשלמת תהליך החקיקה בכנסת ישראל,  שמתמידים בלימוד התורה, פטורים משירות צבאי. יש מתמידים ההוגים בתורה יומם ולילה. הביטוי תורתו אומנותו שמור במסורת היהודית ליחידי סגולה. צר לי, ממש צר לי, על הזילות בשימוש שבמושג הקדוש הזה.

התנא רבי שמעון בר יוחאי, ידוע כמי שביקש לפרוש מדרך ארץ. לחיות חיים של קדושה המנותקים מחיי החול.  לעסוק בתורה ללא הרף. התלמוד לא רואה בדרכו של רשב"י דרך המומלצת לכלל הציבור: "הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם".

לדעת חכמים ז"ל, על רוב בני האדם לקבוע עיתים ללימוד התורה ולתפילה אך בה בעת לדאוג לפרנסה, לרווחת בני משפחתם, להתגייס  לשירות המולדת, להגן על הגבולות או על אלה הזקוקים לעזרה, מבלי לפגוע בזהות הדתית.

האתוס החרדי מבקש לצייר מצג שווא לפיו התורה והחיים מנותקים זה מזה. האומנם סבור הציבור החרדי שבשעת מלחמה, עת עומדים עלינו לכלותינו, עלינו לשבת בבתי מדרשות? ומדוע לא נהג כך דוד המלך?  האם פרקי התנ"ך לא רווים בתיאורי מלחמה בהנהגתם של יהושע, של אבנר שר הצבא, ועוד?  ומדוע הדגישה המשנה באבות: "בן עשרים לרדוף"?

 

 זאת ועוד.

מעולם, לא פרחו ישיבות ובתי מדרשות כפי שקרה מאז קמה מדינת ישראל. המדינה, כן, זו שיש מכם הנהנים להשמיץ, היא האחראית המרכזית לשיקום עולם הישיבות אחרי השואה הנוראית.

כשר החינוך, אני יודע את היקף תקציב הישיבות. מדובר בתקציב גדול, גדול מאוד. לצדו שורה ארוכה של הטבות מגוונות. לכל אלה תרומה אדירה לגידול העצום במספר לומדי התורה בישראל.  

למען הסר ספק, כשלעצמי,  אני, רואה ברכה גדולה בצמיחת עולם תורה מפואר בישראל. אבל אחיי החרדים, היכן הכרת הטוב?!  

לא באנו להילחם,  אבל באנו לשנות. כולנו נפסיד אם לא ננהל את  הוויכוח החשוב בצורה מושכלת. אל לנו  להתחמק ממנו, אבל  עלינו לנהל אותו ללא עלבונות והשמצות, מתוך הקשבה עמוקה.

גיוסם של החרדים לצבא או לשירות לאומי אזרחי הוא בשורה גדולה משום שהוא מחדש את הברית המשותפת של כולנו לכינונה של מדינת ישראל. כשהחרדים יתגייסו לצבא, מדינת ישראל תהיה יהודית יותר. כשחרדים יתערו במקומות העבודה יונמכו המחיצות, תהיה למידה הדדית, נתוודע לעולם של חסד ונתינה, לעולם של צדקה  ותמיכה. מי שהביאו לחברה הישראלית מוסדות מפוארים כמו יד שרה, עזר מציון וזיכרון מנחם, מוזמנים לנהל דיאלוג גם בתחומים אחרים הנוגעים לליבת הקיום המשותפת שלנו. בחוק הזה, חברים יקרים, אין דחיקה ודחיה אלא הזמנה לחידוש ה'יחד' המשותף של כולנו.

השירות הצבאי והאזרחי הם סמל. אחד הסמלים של ה'יחד', של הלאומיות, של הציונות. בהשתמטות ובהתחמקות יש משום זריקת גט כריתות לציבוריות הישראלית. צעירים רבים מידי מזהים לצערי יהדות אדוקה עם השתמטות מחובות ציבוריות משמעותיות, וכך הולכות ומתעצמות תופעות של ניכור וריחוק ממסורת ושורשים. מונחת כאן הזמנה לשיח מעמיק על תורה ועבודה, על צבא וישיבה, על מדינה ואמונה.

אסור לנו להתבלבל. לא השירות הצבאי עומד במוקד השיח. זעקות השבר לא באות רק  על רקע גיוסם של בחורי ישיבה אלא בעיקר על רקע העובדה שמעתה אי אפשר יהיה להסתיר את הוויכוח האמתי, הויכוח על מהותה של המדינה, על ערכה ותפקידה, על הנשיאה בעול קיומה, במעטה של חובת לימוד תורה המחייב פטור גורף ובריחה משותפות ונשיאה בנטל המדינה שלנו.

כאמור, המתמידים ילמדו, גדולי תורה ימשיכו להגות בה יומם וליל, יחדשו חידושי תורה, יכתבו דרשות ויקהילו קהילות. אבל הישיבה לא תוכל להמשיך ולשמש כמסווה לכלל הציבור החרדי. עכשיו – לעין כל מתברר שהוויכוח הוא אחר: מהי מדינת ישראל בשביל כולנו?

האם רואים אנו בה, במדינה, ערך, בשורה, תקווה? האם יש בה התחלה של מימוש חזון נביאים? האם תקווה בת שנות אלפיים מגיעה לפתחנו ועתה מוטלת עלינו האחריות לממשה, לקדם אותה?

לא סתם לכל אורך ההיסטוריה של הכנסת, בקשו ח''כים חרדיים שלא לשבת מסביב לשולחן הממשלה. הם סרבו להכיר במדינה כמימושו של חזון לאומי. מבחינתם, המדינה היא וועד הבית שלנו ותו לא. אין לה ייעוד ואין בה תקווה. זהו שורש הוויכוח.

בבית המדרש בו למדתי, הבהירו שהחידוש הגדול של היהדות הוא יצירה של חיים ציבוריים, שלמים, מקיפים. בבית המדרש בו למדתי, הבהירו  שגדלות בתורה ושירות בצבא הם  מצווה. הערבות והאחריות למימוש חלום המדינה היהודית הדמוקרטית עמד בבסיס השיח.

בכל שבת לפני תפילת המוסף אני נרגש כשבבית הכנסת שלי נושאים תפילה לשלום המדינה:

 

"אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל , ראשית צמיחת גאולתנו". המילים המדויקות הללו נכתבו על ידי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי הראשון של מדינת ישראל וסבו של יו"ר האופוזיציה, ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג, שבחר להיעדר ולהחמיץ הזדמנות למימוש תפילתו של הסבא. הרב הרצוג הבין את ערכה של המדינה כמו גם את ערכו של השירות הצבאי כערך הלכתי, על אף המחירים הכבדים ששילם אל מול מנהיגות רבנית חרדית שלא קבלה את עמדותיו. הוא, לא חבר לחרדים. הוא הציב מולם עמדה ערכית, רוחנית והלכתית אמיצה. לכן הוא  כתב את אחד הקטעים המרגשים בתפילה: "חזק את ידי מגיני ארץ קודשנו והנחילם ישועה ועטרת ניצחון תעטרם".

 

חבריי, החוק הזה אינו שלם.

בעיקר מפני שיש בו גם הזמנה, קריאה לחידוש השותפות. לא בקשנו להשית על החרדים מה שלא מושת על ילדיי שלי. לא בקשנו לשנות את המציאות באבחת חרב. אנו מבינים שמדובר בשינוי תרבותי עמוק. אנו מבינים שמדובר בתהליך.

בשני המחנות יש החשים שלא מיצינו והיה אפשר אחרת. זה אומר שהחוק מאוזן, מאפשר, מזמין את כולם לצאת לדרך חדשה.

אזרחים רבים שאני פונה אליהם עתה חשבו שהחוק יהי נוקשה יותר, שהשינוי יחול ממחר בבקר. אני יודע שהכניעה למקום שוויוני לא באה מרוע ומווכחנות. אני יודע שההד הציבורי הרחב המתלווה לדיונים על השוויון בנטל, על הזכות לשרת את המדינה, נובע מהרצון להבהיר שהמדינה המורכבת הזאת היא של כולנו. כולנו אחראים לשגשוגה וכולנו אחראים לאתגריה. השינוי בא יבוא במתינות, באחריות ובזהירות, אבל הוא בא יבוא.

אני יודע שרבים מכם, הצעירים חרדים,  רוצים להתפרנס כהלכה ולשרת כדין תוך שמירה על אורחות חייכם. אני יודע שקצתם בעוני. שגם אתם יודעים שאפשר לשלב בין לימוד תורה לשירות צבאי. אנו מתחייבים לאפשר לכם לממש את חרדיותכם ונאמנותכם למדינה ללא סתירה כי אנשים אחים אנחנו.

לצד הקריאה לציבור החרדי עלינו לקרוא לחברה הישראלית להושיט יד מאמצת, יד מחבקת, שצריכה לבוא לידי ביטוי בשיח על החרדים, בכבוד לאורח חייהם ובמתן עדיפות מתקנת לצרכי תעסוקה.

בשם הדורות הבאים אסור לנו לוותר. כי אם לא נעשה זאת עכשיו, יעלו הילדים שלנו על שתי ספינות נפרדות. במקרה הטוב, תסבולנה הספינות מהתנגשות כואבת. אבל במקרה הרע, הן תסענה לכיוונים מנוגדים ולא תיפגשנה לעולם.  

 

חברים יקרים,

אנו עתה נצביע על החוק. ולאחריו נקווה לחידושה של ברית עמוקה שתוביל את כולנו לשרת את המדינה שכולנו אוהבים, שהרי אם לא עכשיו, אימתי?

כתבות נוספות שיעניינו אותך

שמונת הצעדים של ״יש עתיד״ למלחמה בקורונה

קודם כל מקים ממשלה אחרת. 18 שרים. יעילה, חסכונית, ממוקדת מטרה. בלי שר לענייני מים ובלי חליפי. קבינט קורונה של ארבעה שרים: ראש ממשלה, אוצר, בטחון, בריאות. זה נקרא צוות, והדבר הכי חשוב במצבי חירום הוא עבודת צוות. אחר כך הייתי עושה שמונה צעדים:

המשך לקריאה

ראש האופוזיציה, ח״כ יאיר לפיד בנאום סיעה

אנחנו המדינה היחידה בעולם שהגיעה לגל השני מוכנה עוד פחות טוב מהגל הראשון. נתניהו נכשל. ממשלת המנותקים לא מתפקדת.

המשך לקריאה

תגובת יו״ר יש עתיד-תלם להקמת ממשלת נתניהו החמישית

נאשם בפלילים לא יכול למנות מפכ״ל, למנות פרקליט מדינה, למנות יועץ משפטי לממשלה, למנות את השופטים שידונו בעניינו. זו רשימת הדרישות של ביבי. אלה שנכנעו לה הם לא דון קישוט, הם קישוט, מקשטים לביבי את הממשלה. שרים מספר 32, 33, 34 בממשלת הכניעה.

המשך לקריאה

הפגנת הדגלים השחורים בכיכר רבין

נאשם בפלילים לא יכול למנות מפכ״ל, למנות פרקליט מדינה, למנות יועץ משפטי לממשלה, למנות את השופטים שידונו בעניינו. זו רשימת הדרישות של ביבי. אלה שנכנעו לה הם לא דון קישוט, הם קישוט, מקשטים לביבי את הממשלה. שרים מספר 32, 33, 34 בממשלת הכניעה.

המשך לקריאה

הפגנת העצמאים בירושלים

יו״ר יש עתיד-תל״ם, יאיר לפיד: באתי לתמוך הבוקר בהפגנת ארגוני העצמאים מול הכנסת. הם לא שמרו על 2 מטר מרחק, אבל בשביל העצמאים אני מוכן לקחת את הסיכון. הם כועסים, הם צועקים, הם צודקים.

המשך לקריאה

אנחנו נעמוד בזה

הקורונה לא תכניע אותנו, כי אי אפשר להכניע אותנו. ניסו לא פעם. תמיד עמדנו בזה. התפקיד שלנו הוא להזכיר לישראלים שאותם דברים שמפחידים אותנו - גם יכולים לעורר בנו השראה. לזכור שתמיד יש לנו ברירה: להתייצב מול זה ביחד, או ליפול כל אחד לחוד. אנחנו בוחרים להלחם במגיפה ביחד. יהודים וערבים, חרדים וחילונים, קואליציה ואופוזיציה. הקורונה לא מבדילה בינינו. במאבק נגדה גם אנחנו לא נבדיל בינינו.

המשך לקריאה

תוכנית יש עתיד-תל"ם לחילוץ הכלכלה הישראלית

ח״כ לפיד: ״זו תכנית דו שלבית לחילוץ מיידי של הכלכלה מהקפאון, הצלת העסקים הקטנים והבינוניים שנזנחו בידי הממשלה וסיוע לחברות גדולות״.

המשך לקריאה

כמה עולה מצפון?

הנה מה שאמר אתמול בראיון שר הבטחון כששאלו אותו על האפשרות שתקום ממשלה של יותר מ-30 שרים: "צריך לחלק עוד תיקים. זה לא יפה, אבל זו המציאות הפוליטית. אם זה קונה עוד שנה או שנתיים, מוטב שכך. מוטב שיהיו לנו כמה שרים בלי תיק אם זה יקנה לנו עוד שנתיים של יציבות."

המשך לקריאה

ברוכה הבאה ח״כ ע'דיר כמאל מריח

יו״ר יש עתיד, ח״כ יאיר לפיד:
״גאה ומאושר לקבל אלינו את ח"כ ע'דיר כמאל מריח. גאה בה שלא ויתרה על ערכיה תמורת שום תפקיד בעולם. נלחם ביחד איתה לטובת כל אזרחי ישראל. ברוכה הבאה״.

המשך לקריאה

מצא את מטה השטח הקרוב אליך