נאום שר האוצר יאיר לפיד בכנס שדרות לחברה

21 נובמבר 2013 17:25 | יאיר לפיד

בוקר טוב.

תודה שאתם מארחים אותי. תודה מיוחדת ליחיאל אקשטיין ולקרן הידידות. יחיאל הוא חבר שלי עוד לפני הפוליטיקה, אנחנו עושים איתו היום שורה של מיזמים משותפים בעיקר בתחום החינוך, והוא איש נפלא ועומד בראש קרן נפלאה.

יש נתון אחד – אני לא הולך להכביר פה בנתונים, אבל יש נתון אחד שאני הולך לישון איתו בלילה וקם איתו בבוקר, וזה הנתון הבא: בעשר השנים האחרונות 2002-2012, הצמיחה בישראל היתה 26.8%. באותן עשר שנים העליה בשכר החודשי הריאלי של אזרחי ישראל היתה רק 2.1%.

במילים אחרות, האנשים שהעלו את הרווחים של המדינה בכמעט 27%, הרוויחו מזה לכיס הפרטי שלהם 2%. הם בנו את הכלכלה הישראלית, הם הפכו אותה לסיפור הצלחה, הם שמו אותה בטופ של המדינות המפותחות – והם לא הרוויחו מזה כלום. העשירים התעשרו עוד יותר, העניים עניים יותר, בני ה-30 של היום הם הדור הראשון של הישראלים שחיים פחות טוב מההורים שלהם. ולא רק זה, הם גם חיים על חשבון ההורים שלהם ותקועים עדיין בבית של ההורים שלהם. את זה צריך לשנות.

אני לא סוציאליסט – רחוק מזה – אבל הגיע הזמן שנודה שה-trickle-down economics "כלכלת החילחול", הרעיון הרייגיניסטי הזה משנות השמונים, שלפיו צריך לתת לעשירים להרוויח בלי הגבלות ולתת להם את כל ההקלות האפשריות ואז הכסף יחלחל עד לעניים, פשוט לא עובד. זה נכשל בארה"ב, זה נכשל בבריטניה, זה נכשל בישראל. כשהכסף מגיע רק למעלה הכסף גם נשאר רק למעלה.

הכסף לא צריך להיות למעלה. אנחנו צריכים להשקיע את הכסף במעמד הביניים, באמצע הטבלה. משם הוא יירד למטה, משם הוא יעלה למעלה. אנחנו צריכים שמעמד הביניים ירוויח יותר כסף, מפני שהוא לא מוציא את הכסף הזה בסן טרופה או באקפולקו, הוא מוציא אותו ביוקנעם ובקרית גת ובבאר-שבע. הוא מוציא אותו אצל אנשים אחרים ממעמד הביניים, שמוציאים אותו אצל אנשים אחרים ממעמד הביניים. אני יודע שזה לא מה שקרה עד עכשיו. אחת הטעויות הכי גדולות שלי היא שבזמן שעשינו את תקציב הקיצוצים לא אמרתי לציבור, בזמן אמיתי, כמה אני שונא אותו. עד כמה אני לא אוהב אותו ולא גאה בו ועשינו אותו רק כי לא היתה ברירה, כי אם לא היינו עושים אותו המשק הישראלי היה פשוט מתפרק לנו בין הידיים.

הצעדים שעשינו החזירו את המשק למסלול, אז את הקלות המיסוי הבאות לא צריך לתת לעשירים, אלא למעמד הביניים. את ההשקעה הממשלתית אנחנו נרכז במה שמעסיק את מעמד הביניים – בחינוך, בתחבורה, בדיור, בהורדת יוקר המחיה.

זה לא אומר שאנחנו שוכחים – אפילו לרגע – את השכבות המוחלשות. אלא שזו הדרך לתרום גם להן. את העוני והפערים לא צריך להנציח במערך של תמיכות וקצבאות, אלא לנצח בזה שנעזור לעניים למצוא עבודה מכניסה ולהפוך בעצמם למעמד הביניים. סגירת פערים היא אינטרס עליון של המדינה, היא בנפשנו, אבל תרבות הקצבאות לא סגרה את הפערים, להיפך, היא זו שיצרה אותם והיא זו שגרמה לזה שהעוני הישראלי הוא כבר דור שני ושלישי. אנחנו צריכים להחליף את תרבות הקצבאות בתרבות של עבודה, בתרבות של חדשנות מערכתית שסוגרת את הפערים בזה שהיא נותנת כלים לאלה שאין להם, ומאפשרת להם לסגור את הפערים בעצמם.

כדי שכל זה יקרה, כדי לממש את זה, יש דבר קטן אחד שאנחנו צריכים: יותר כסף. אנחנו צריכים להגדיל את העוגה. השיח הישראלי הנוכחי עוסק בעיקר בחלוקת העוגה. דיור מול יציבות הבנקים, קביעות בעבודה מול ריווחיות, מערכת הבטחון מול חינוך ובריאות, עשירים מול עניים. זה דיון ראוי, והכנס הזה – פה בשדרות – עוסק בזה לא מעט ובצדק, אבל לפני שמחלקים את העוגה, קודם כל צריך שתהיה עוגה, וכדי שיהיה מה לחלק העוגה הזאת צריכה לגדול בהרבה. מדינת ישראל צריכה לשאוף לצמיחה ממוצעת שתעבור את ה-5% בשנה בעשור הקרוב. זה לא בשמיים, היו לנו מספרים דומים בעבר הלא רחוק, אבל אנחנו צריכים לפעול בכל דרך כדי לחזק את הצמיחה. אני יודע שברבעון האחרון היתה צניחה בייצוא שהובילה לירידה בצמיחה, אבל זו אינה המגמה. נתוני הצריכה והייצור טובים ויש לנו כבר נתונים מעודכנים יותר שמראים שבספטמבר הייצוא כבר גדל שוב ב-5% ובאוקטובר הוא גדל בעוד 6%, כך שנתוני הצמיחה חוזרים לעצמם.

אני מדגיש את נתוני הייצוא, כי הייצוא הוא המפתח. ישראל היא מדינה קטנה ומבודדת והצריכה הפנימית שלה מוגבלת. אם אנחנו רוצים להגדיל את העוגה, אנחנו צריכים לייצא יותר. אין לנו עוד 6%-5% למכור כאן, אנחנו צריכים למכור את זה בארה"ב ובמזרח הרחוק ובאירופה ובאפריקה. העולם הוא הקליינט שלנו, והצמיחה תגיע רק אם העולם ירצה לקנות את המוצר שלנו.

ומהו המוצר הישראלי האחד שכולם רוצים לקנות? חדשנות. מהו המוצר שלא תלוי במצב הפוליטי, נפגע הכי פחות בתקופות שפל כלכליות ולא נשען על משאבי טבע? חדשנות. מה יכול להתפתח כמעט בלי סוף אם רק ניתן לזה את התנאים הנכונים? חדשנות.

יש כמה סיבות לזה שאנחנו טובים בחדשנות. הסיבה הראשונה היא צה"ל. אין עוד מדינה בעולם שיש לה מערכת  HR- מערכת איתור והכוונה – שהיא ברמה לאומית. צה"ל יודע היום להניח רשת צפופה של איתור כשרונות על כל המדינה. לא רק אלה עם הציונים הכי גבוהים, זה קל, אלא גם הסטיב ג'ובסים והביל גייטסים, אלה שאפילו ההורים שלהם כבר התייאשו מהם. באחת מיחידות המחשב של צה"ל יש קבוצה מדהימה של צעירים אוטיסטים שעובדים על פענוח תצלומי אוויר. למה? כי הם יותר טובים בזה מאנשים שהם לא אוטיסטים. תחשבו איזה יכולות של איתור והכוונה צריך בשביל למצוא חבורה כזו. הרמה של האיתור וההכוונה שאנחנו יודעים להגיע אליה, נמצאת הרחק מעבר לבוגרים המצטיינים של אליאנס והריאלי ו"ליַדָה", אנחנו יודעים למצוא את האנשים שאנחנו מחפשים גם בבתי ספר בפריפריה של ילדים עם צרכים מיוחדים. אין אף מדינה אחרת שיודעת לעשות את זה. אם מישהו מוכשר במשהו, הצבא ימצא אותו, וישתמש בו. הם לא עושים את זה מסיבות כלכליות אלא מסיבות אחרות לגמרי אבל אחרי שלוש או ארבע שנים, כשהוא ישתחרר מהצבא, הוא יהיה מנוסה יותר, חדשני יותר וממוקד מטרה יותר מכל בוגר של MIT או סטנפורד.

הסיבה השניה לזה שאנחנו חברה מוטת חדשנות היא שאנחנו חברת מהגרים מגוונת, שכמו בארה"ב זה תמיד מייצר איזו תסיסה אינטלקטואלית מאוד מפרה.

והסיבה השלישית, שאף אחד לא מדבר עליה כי אף אחד לא יודע איך לכמת אותה, היא שזה משהו בד.נ.א. שלנו. זה האתוס המכונן שלנו. זה בית היוצר של איינשטיין ופרויד וישו וקפקא והשושלת המופלאה שגרמה לזה שעם שהוא שתי עשיריות האחוז מאוכלוסיית העולם, הביא לאנושות את ספר תהילים ואת תורת היחסות, את הכתבים של הרמב"ם ורבע מחתני פרס נובל, את הפצצה האטומית ואת השירים של בוב דילן. אנחנו לא עד הסוף יודעים להסביר את זה אבל יש משהו באלפיים שנה של לימוד התלמוד ששייף את התודעה היהודית באופן שמכשיר אותה – באורח פלא כלשהו – לזירה הטכנולוגית. אנחנו רואים את זה מאוד ברור בצעירים חרדים שעוזבים את הישיבה ונכנסים להיי טק. הם פשוט חושבים אחרת. בעולם שבו המשפט הכי בתוך הקופסא שיש זה "בוא נחשוב מחוץ לקופסא" הם באמת חושבים שונה.

אז זה היתרון היחסי שלנו. החדשנות. זה לא איזה סוד גדול כמובן. למעשה, אם תחשבו על זה, אנחנו המדינה היחידה שמזוהה באופן מלא עם חדשנות. יש חברות בעולם שמזוהות עם חדשנות כמו "אפל" או "גוגל", אבל אין מדינות כאלה להוציא את ארה"ב ואותנו. על זה מבוסס הספר והמיתולוגיה של "הסטארט-אפ ניישן", בגלל זה ישראל היא המדינה השלישית בגודלה במספר החברות הנסחרות בארה"ב, בגלל זה צומחות דווקא פה חברות כמו "ווייז" ו"צ'קפוינט", בגלל זה פה המציאו את הדיסק און קי ואת הקופקסון, את הקסדה החכמה ואת הדפוס הדיגיטלי וגם את עגבניות השרי ואת הבמבה. ובגלל זה חברות ענק כמו סיסקו וסימנס, וגם  IBMו-T&AT ומייקרוסופט וגוגל מקימות דווקא כאן את מרכזיהמחקר והפיתוח שלהם ולא בהודו או בטייוואן למרות ששם יותר זול.

אנחנו אפילו על אדן זינוק טוב במיוחד. כי קל לשווק אותנו כ"אומת החדשנות". זה קמפיין שכותב את עצמו: "עם הספר הופך לעם הטאבלט." רק שיש בעיה. והבעיה זה אנחנו - ממשלת ישראל, הבירוקרטיה הישראלית, המגזר הציבורי הישראלי, הרגולציה הישראלית שהפכה לסוג של עריצות בירוקרטית, וגם האווירה בישראל שמרחיקה מפה אנשים וחברות. אלה הסיבות לכך שתוך 6 שנים – רק 6 שנים! –מ-2006 עד 2012 - ישראל הצליחה להידרדר מהמקום ה-14 בדירוג התחרותיות העולמי, למקום ה-26.

בעיני זה לא פחות מנורא ואיום, מפני שזה אומר שאנחנו מאבדים את היתרון היחסי שלנו בקצב מבהיל. זה בורח לנו מבין האצבעות עכשיו, לא בעתיד, ואנחנו צריכים לעשות משהו עכשיו, לא בעתיד. זה העקרון העומד מאחורי התוכנית האסטרטגית שנבנתה בחודשים האחרונים במשרד האוצר ובשיתוף גורמים חיצוניים: אנחנו נילחם בבירוקרטיה וברגולציית היתר, ניקח את החזון של חברה המבוססת על חדשנות ונבנה סביבו את החברה הישראלית והכלכלה הישראלית.

אני לא אלאה אתכם עכשיו בפרטים, אבל כדי לא לאבד את היתרון התחרותי שלנו, כדי ליצור פה חדשנות מערכתית אמתית, אנחנו צריכים לעדכן ולרתום לנושא את ארבעת עמודי היסוד של החדשנות: תשתיות, חינוך, הון אנושי והון זמין. סביב כל אחד מהארבעה האלה, אנחנו בונים בימים אלה תוכנית פעולה מסודרת, חוצת משרדים, שתחזיר את ישראל למקום הראוי לה.

"חדשנות" היא מילה מטעה. אנשים מיד חושבים שמדובר רק בהיי-טק ורק בכל מיני טיפוסים עם משקפיים עגולים וחלוקים לבנים שיושבים מול מחשב. זה פשוט לא נכון. קודם כל כי חדשנות היא לא רק סטרט-אפים, אלא גם תעשיות כימיות, ותעשיות רפואיות, ו-green-tech, וטכנולוגיות חקלאיות שבהן אנחנו מובילים את העולם. כל זה חדשנות.

ומעבר לזה, סביב התעשיות האלה יש תמיד מעגל שני, שהוא הרבה יותר גדול, של ספקים ועובדים ומובילים ועסקים קטנים. חברה כמו צ'ק פוינט מייצרת הרבה יותר מקומות עבודה ממה שרשום בספרים שלה. גיל שווייד והעובדים שלו צריכים נייר למדפסת, ומסעדה ליד המשרד, וחברת הובלות שתוביל את הכסאות שהם קונים לעובדים, וחברה שתייצר את הכסאות האלה וכשהם הולכים להסתפר הם משלמים לספרית עוד עשרה שקלים כי הם מרוויחים לא רע. זה מה שקרה למשל ב-Digital media city, העיר הדיגיטלית שהקוריאנים בנו ליד סיאול, ושהצמיחה כמעט מיד לא פחות מ-400 חברות בינוניות שיצרו 30 אלף מקומות עבודה חדשים.

האבטלה בישראל נמוכה לעומת העולם, אבל זה לא עוזר ל-800 עובדי "אופיס דיפו" וזה לא עוזר לאנשים ב"נעלי בריל", וזה לא עוזר לעובדי הקבלן של בזן שעומדים בפני פיטורים. המדינה תתערב בכל מקום שבו היא יכולה להתערב. אני הייתי ועודני מעורב בנסיון למנוע או לפחות לצמצם למינימום את הפיטורים ב"טבע", ועדת הכספים התערבה אתמול במתרחש ב"נעלי בריל". יחד עם זאת המדינה מוגבלת ביכולתה להתערב במגזר הפרטי. מה שהיא יכולה לעשות, ומה שהיא תעשה, זה לדאוג שהמשק יעבור מהתעשיות המסורתיות – שמפטרות אנשים – לתעשיות החדשנות – ששוכרות אנשים ומשלמות להם משכורות טובות יותר.

כי את החדשנות אנחנו לא יכולים להשאיר רק בהרצליה, ואפילו לא בפארק ההיי-טק בבאר שבע. היא צריכה להיות מוטמעת בכל מקום. גם מוסך טוב הוא חדשני, וגם רפתן טוב הוא חדשני, וגם בית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים הוא חדשני. "חדשנות מערכתית" היא חדשנות לא רק של מוצרים אלא גם של כל התהליכים החברתיים והכלכליים המקיפים את חיינו. זו חדשנות בשיווק, חדשנות במודל עסקי, חדשנות בשימוש בטכנולוגיות מתקדמות כדי לתת לכל אחד את אותם שירותים לא משנה איפה הוא גר. הדוגמא הראשונה שקופצת היא שאפשר, למשל, לקבל הרבה מאוד משרותי הרפואה מהבית באמצעות מיכשור זול על אינטרנט אולטרה מהיר. אנחנו יכולים לקצר את ימי האישפוז של הרבה מאוד חולים אם המעקב אחריהם יתקיים אצלם בבית באמצעות מצלמות רשת לא יקרות. במדינה שבה יש חדשנות מערכתית, המערכת מציפה את האפשרות הזאת כלפי מעלה כחלק אינטגרלי של העבודה שלה, זה מגיע לשרת הבריאות יעל גרמן, היא מצלצלת אלי, שנינו מצלצלים לנפתלי בנט ולשלוש חברות של ציוד רפואי-טכנולוגי וכולנו פותחים שולחן עגול ואומרים, "אוקיי, איך מגיעים לזה תוך שנתיים."

עוד דוגמא, אולי אפילו יותר דרמטית במציאות הישראלית הנוכחית, היא שחדשנות מערכתית אומרת גם שלא לוקח תשע שנים לאתר קרקע לבניה, ולא לוקח שבע שנים לקבל אישורים מהמינהל ומוועדות התכנון והבניה. חדשנות מערכתית היא שהקבלנים עובדים בשיטות הכי מתקדמות בעולם והבתים זולים יותר וירוקים יותר. חדשנות מערכתית היא שאין רק מודל עיסקי אחד, יש מגוון של מודלים עיסקיים, כמו מודל ה- BOT לדיור להשכרה שאישרנו אתמול בקבינט הדיור. חדשנות מערכתית אומרת שמשרד הפנים ומשרד השיכון ומשרד האוצר וראש העיר יושבים על מערכת מחשב אחת ויודעים לדבר אחד עם השני כדי לקדם פרוייקטים לבניה.

ולאן כל זה יגיע? התשובה היא: לכל אחד. כי יש נושא שמדברים עליו בלי סוף במובן החברתי וגם הפוליטי, אבל לא נהוג לדבר עליו בכלכלה -וזו הזכות של כל אדם למצות את הפוטנציאל האישי שלו. בואו נשים רגע בצד את זה שאם הוא לא מקבל את הזכות הזו זה לא צודק ולא הוגן, ונסתכל על הזכות הזו רק מהזווית הכלכלית. תשאלו את עצמכם את השאלה הלא-מסובכת הבאה: אם יש ילד באופקים או בקרית שמונה שיש לו את הפוטנציאל להיות גאון מחשבים ולהקים סטארט-אפ שיימכר במאה מיליון דולר, אבל הוא לא הופך להיות גאון מחשבים, והוא לא מוכר את הסטרט-אפ שלו במאה מיליון דולר מפני שלא תגברנו לו את שיעורי האנגלית בגיל תשע ולא נתנו לו מילגה לאוניברסיטה בגיל 21, מי הפסיד? הוא הפסיד? המדינה הפסידה? הכלכלה הישראלית הפסידה? או שכל התשובות נכונות...

כלכלה היא לא מספרים ומדדים וגליונות אקסל. אלה הביטויים הטכניים שמייצגים בני אדם, וכשאנחנו מאבדים קשר-עין עם בני האדם שעומדים מאחורי המצגות, אנחנו פוגעים בכלכלה. כי כלכלה טובה – לפני הכל – היא הזכות למצות את הפוטנציאל האישי שלך. זה הדבר הכי בסיסי בלהיות אזרח. זה מופיע במגילת העצמאות, "מדינת ישראל... תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה." לטובת כל תושביה!

במקרה הזה, המיקרו והמאקרו זהים. מה צריך כל אדם כדי להרגיש שהוא ממצה את הפוטנציאל האישי שלו? השכלה, הון זמין כדי לצאת לדרך, תשתיות, נגישות בינלאומית. אז אנחנו נספק את כל זה, החל מכך שהתחלנו כבר לבנות את התוכניות להקמת רשת של מכללות קהילתיות בכל הארץ, דרך התקנת רשתות אינטרנט אולטרה-מהיר ורשתות דור 4 לסלולר, ועד זה שנשפר את האשראי לעסקים קטנים, נאבק בעמלות הבנקים וכמובן שאנחנו מנהלים מלחמת חפירות – תרתי משמע – להורדת מחירי הדיור. ויש עוד משהו שמגיע לכל אזרח ישראלי. איש אינו יודע איך לכמת אותו, אבל הוא חיוני: הוא צריך להרגיש שמעריכים אותו, ושרואים אותו, שהוא לא שקוף. זה נכון כשהוא מחפש משקיעים לסטארט אפ שלו, זה נכון באותה מידה כשהוא יושב בשורה האחרונה בכיתה בפריפריה והמורה מתעלם מקיומו.

כי אם יש מרכיב אחד שמאפשר לאנשים למצות את הפוטנציאל שלהם ולמדינות להתפתח – הרי זו תחושה יסודית של הצלחה, ושל גאווה. אנשים ומדינות שנמצאים בתוך דיון שעוסק רק בחילופי האשמות ובלעג ובציניות, שמרוכזים בשאלה נגד מה אני במקום בשאלה בעד מה אני, נידונו לשקיעה והם לא יתקדמו לשום מקום. לעומתם, אנשים ומדינות ששואלים את עצמם, איך נוכל לגשר על ההבדלים בינינו ולעבוד יחד, תמיד יגיעו. זה הוכח אלף פעם באלף מחקרים, אנשים שמרגישים שהם חלק מארגון מצליח – מתאמצים יותר ומצליחים יותר.

החדשנות היא לא המטרה – החדשנות היא הכלי. החדשנות המערכתית היא המנוע המשקי שמייצר כלכלה שבה מעמד הביניים הוא המרכז, ומעמד הביניים מרוויח יותר ויוקר המחיה לא דורס אותו. "איכות חיים" זה דבר רחב, אבל היא מתחילה בזה שאנשים גומרים את החודש. שהם מרוויחים מספיק ואפילו אחרי שהם גמרו לשלם משכנתא או שכר דירה, הם עדיין גומרים את החודש.

זה יקרה אם נגיע למצב שמערכת המיסוי הישראלית תדאג לזה שמעמד הביניים יהיה הנהנה הראשון מהצלחותיה של חברת החדשנות; אם ננצל את הגז הטבעי שמצאנו לא בשביל להגדיל את הבירוקרטיה הממשלתית, אלא כדי לעבור ממדינה המבוססת על דלקים יקרים ומזהמים, למדינה ירוקה, וזולה יותר, שמשתמשת בכספי הגז כדי לפתוח מעונות יום ובתי ספר ולשפר את מערכי הבריאות והרווחה; אם ננהל מלחמה חסרת פשרות נגד יוקר המחיה בישראל באמצעות הסרת מכסים, פתיחת השוק לתחרות אמיתית, מאבק נחוש בהון השחור וטיפול עקבי וחסר פשרות במשבר הדיור הישראלי.

התפקיד שלנו – של הממשלה – הוא לטפל בשני צידי המשוואה הזו: לדאוג לזה שבאמצעות הטמעת החדשנות המערכתית נאפשר לישראלים להצליח הרבה יותר ממה שהם הצליחו עד היום, ולדאוג לזה שהפעם – לשם שינוי – הם גם יהנו מפירות ההצלחה שלהם.

תוכנית פעולה היא לפעמים דבר מסובך, חזון הוא לא דבר מסובך. חזון הוא שאלה שאתה שואל את עצמך. אתה אומר לעצמך, "אני כאן, איפה אני רוצה להיות?"

איפה אנחנו רוצים להיות?

אנחנו רוצים – ויכולים - להיות המדינה המובילה בעולם בחדשנות. אתם יודעים שאנחנו יכולים. זה היה נכון בעבר. יש לנו את התנאים, יש לנו את הרצון, כל מה שהיינו זקוקים לו זו המפה.

אנחנו רוצים – ויכולים - עד סוף העשור להיות אחת מעשר המדינות המובילות במונחי ייצוא והכנסה לנפש.

אנחנו רוצים – ויכולים – להיות חברת מופת צודקת יותר, וחברת מופת היא חברה שבה לכל אדם יש הזדמנות הוגנת גם להצליח וגם להינות מפירות ההצלחה שלו. הנאום הזה הוא על כלכלה ואני נושא בתפקיד כלכלי, אז אני אומר לכם שאין דבר כלכלי יותר מחברה שפויה, נאורה, הוגנת, שומרת חוק, לא גזענית, שוחרת שלום, שבה אתה יכול להיות לשמור על הציביון שלך – גיי או סטרייט, גבר או אשה, יהודי או ערבי, דתי או חילוני – ועדיין לדעת שזה לא ימנע ממך שום הזדמנות. אפילו לא אחת.

תודה רבה.

כתבות נוספות שיעניינו אותך

ח"כ לפיד בכנס מיתווים: "אנחנו זקוקים לשלטון ישראלי חדש שלא פוחד לשנות את העתיד"


יו"ר מפלגת "יש עתיד" ומספר 2 בכחול לבן, ח"כ יאיר לפיד, נאם בכנס מיתווים בנושא הערכת מצב שנתית של מדיניות החוץ האזורית של ישראל והתייחס לסוגיות הבועורות בחברה הישראלית.

ח"כ לפיד: "הממשלה היוצאת ויתרה על הנסיון לספר את הסיפור של ישראל. מי שלא הודיע מראש שהוא בצד שלנו, מתעלמים ממנו. התוצאה היא שישראל פועלת היום בלי שהגדירה לעצמה מטרות. אנחנו זקוקים לשלטון ישראלי חדש. שמכיר במה שהיה, מנתח נכון את מה שקורה, ולא פוחד לשנות את העתיד".

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בכנס ELNET בפאריס: "אנחנו ביחד, מפני שהיהודים גמרו לפחד"


חבר הכנסת יאיר לפיד נאם בכנס  ELNET - Facing Security Challenges: European and Israeli Perspectives והעביר מסר לאנטישמיים ברחבי העולם.

"האנטישמיות לעולם אינה מודה במה שהיא באמת: שנאת זרים. אנחנו לא נשתוק להם. אנחנו לא מתכוונים לנסות לפייס אותם. אנחנו פה ביחד, מפני שהיהודים גמרו לפחד. אנחנו נלחם בחזרה. בזירה המשפטית, בזירה התקשורתית, אם צריך להפעיל כוח – מדינת ישראל יודעת לעשות גם את זה".

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בכנס בנ"ל של המכון למחקרי ביטחון לאומי: "הטרור הוא מעשה פוליטי"


בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי על ביטחון לאומי, פייק ניוז והקרב על התודעה הטרור הסביר ח"כ יאיר לפיד את משנתו הביטחונית.

בנאומו אמר לפיד: "הדרך לטפל בטרור היא צבאית. בטרור מטפלים בכוח. רצוי בכוח לא פרופורציונלי. אנחנו צריכים להיאבק בטרור על פי חוקי המלחמה, אבל לא לפי הסטנדרטים של אמנסטי או של שוברים שתיקה. טרוריסטים הם בני מוות". 

לפיד הוסיף: "התגובה לטרור לא יכולה בשום מקום מלבד בשדה הקרב. זה מאבק סיזיפי. אין לו סוף. אין בו רווח פוליטי. אבל כל דבר אחר הוא נצחון לטרור ואנחנו לא ניתן לטרור לנצח".

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בכנס הוקרה לפעילים בתל אביב: "בישראל יש רק אדם אחד שרוצה בחירות. קוראים לו בנימין נתניהו"


למעלה מאלף פעילים הגיעו לכנס של מפלגת כחול לבן בו ראשי המפלגה הודו להם על המסירות והפעילות שלהם ברחובות במהלך קמפיין הבחירות האחרון.

ח"כ לפיד: "ניצחנו את כל מי שאמר שממקום טוב לא מנצחים. אתם הוכחתם שמקום טוב כן מנצחים.בגלל שאנחנו משפחה, בגלל שאנחנו באים מהמקום הנכון, עשינו יחד את הלא ייאמן".

יו"ר המפלגה, בני גנץ: "מה שראינו בימים האחרונים מטריד. אם זה מה שקורה עכשיו, זה קדימון למה שנראה אם יהיה פה ראש ממשלה שיכהן תוך כדי משפט פלילי. התרת הרסן מעלה חשש כבד שפניו של נתניהו לבחירות".

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בכנס של ארגון העצמאים: "הגיע הזמן שתהיה בישראל מפלגת שלטון שמחוייבת לעצמאים"


בכנס של ארגון לה״ב שהתקיים במועצה לישראל היפה הציג ח"כ יאיר לפיד את מגילת העצמאים של ״כחול לבן״, המפרטת את תכנית המפלגה לסיוע לעצמאים והעסקים קטנים בישראל.

בנאומו אמר ח"כ לפיד: "אם נציגי הליכוד יעמדו פה ויסבירו לכם שהם בעדכם, שאתם הלב והמנוע של הכלכלה הישראלית, תזכירו להם: הם הפילו את שלושת הצעות החוק דמי אבטלה לעצמאים, דמי מחלה לעצמאים, הקטנת עמלות הסליקה לעצמאים״

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בביקור מדיני ביפן: "הסכם הגרעין עם איראן מסכן את שלום המזרח התיכון"


יו"ר יש עתיד ומספר 2 בכחול לבן, ח"כ יאיר לפיד, יצא לביקור מדיני קצר ביפן. במהלך הביקור ערך פגישות רשמיות עם שר החוץ טארו קונו, (Taro Kono) ושר ההגנה טאקאשי אייויא, (Takeshi Iwaya).

בתום הפגישות אמר לפיד: "השיחות היו על שיתופי פעולה טכנולוגיים, כלכליים, בעיקר על נושאים ביטחוניים, בעיקר על הצורך שלנו להזיז את היפנים מהתמיכה שלהם בהסכם הגרעין עם איראן. אנחנו צריכים להסביר להם ולעשות עבודה טובה יותר בלהסביר להם שהסכם הגרעין עם איראן מסכן את שלום העולם ושלום המזרח התיכון".

המשך לקריאה

חברי הכנסת של כחול לבן סיירו בדרום תל אביב


חברי הכנסת של כחול לבן עפר שלח, מאיר כהן, אורנה ברביבאי, מיכאל ביטון, צבי האוזר ובועז טופורובסקי סיירו בשכונת התקווה בתל אביב ונפגשו עם בעלי עסקים ותושבי השכונה.

ח"כ כהן: "היעדר המדיניות של נתניהו בעשור האחרון, פוגעת בתושבי השכונה ובתושבים הזרים כאחד. אנחנו נתווה כיוון ונממש אותו".

ח"כ טופורובסקי: "כחול לבן בראשות בני גנץ ויאיר לפיד תתווה סדר עדיפויות שטובת האזרח עומדת בראש". 

ח"כ ברביבאי: "גם פה בשוק ברור לכולם שמגיע לציבור יותר ולא הכול זה חסינות נתניהו". 

 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בעוטף עזה: "החמאס צריך לדעת שבפעם הבאה שהם ירו טילים על אזרחי ישראל, הם יקבלו טיל לתוך הבית שלהם"


הנהגת כחול לבן- יו״ר כחול לבן, רא״ל במיל׳ בני גנץ, חבר ועדת חוץ וביטחון, ח״כ יאיר לפיד, שר הביטחון לשעבר, רא״ל במיל׳ בוגי יעלון והרמטכ״ל לשעבר רא״ל במיל׳ גבי אשכנזי, הגיעה לשדרות כחלק מפעילות השטח שהתקיימה בדרום ובשטח עוטף עזה.

ח״כ יאיר לפיד, חבר ועדת חוץ וביטחון: "פעם הבאה ש-700 טילים יצאו מפה מעזה אל שדרות אתם צריכים להחליט איזה קבינט אתם רוצים שיעמוד כאן - רא"ל גבי אשכנזי או סמוטריץ', רא"ל בוגי יעלון או מירי רגב, רא"ל בני גנץ ואני או אף אחד, כי ביבי הרי נעלם כל פעם שיורים מעזה על תושבי עוטף עזה". 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד ביום גיוס לוחמות: "הדם של הילדים שלנו לא שווה פחות"


במסגרת מסע "בשביל ישראל" הגיעו מספר 2 בכחול לבן, ח"כ יאיר לפיד, וח"כ יוראי להב הרצנו לבקו"ם בתל השומר כשהם מלווים את שירז – מתגייסת לחי"ר גבולות כלוחמת.

ח"כ לפיד אמר רגע לפני שנכנסה בשערי הבקו"ם: "שירז הגיעה להתגייס כי זו חובתה. מדינת ישראל אומרת לה שהיא צריכה להתגייס – היא מילאה את חובתה ומתגייסת לשירות קרבי בברדלס. כי זה מה שמדינת ישראל מבקשת מבנותיה ובניה.זה מה שצריכים כל צעיר וצעירה לעשות – להתגייס לצה"ל או לשירות האזרחי, ולמלא את חובתם". 

 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בירושלים: "שמה הנהדר של הציונות הדתית לא צריך להיות מוכתם על ידי הכהניסטים"


הנהגת כחול לבן קיימה הבוקר סיור מיוחד בארמון הנציב בירושלים בהשתתפות יו"ר כחול לבן רא"ל (מיל') בני גנץ, ח"כ יאיר לפיד, רא"ל (מיל') משה (בוגי) יעלון, רא"ל (מיל') גבי אשכנזי, וח"כ מירב כהן.

ח"כ לפיד: "המקום הזה הוא הזדמנות להזיכר על מה חרבה ירושלים. בגלל קנאות. זו מערכת הבחירות השנייה ברציפות שבה נתניהו מנסה להכניס את הכהניסטים לכנסת. אלו האנשים שנתניהו מנסה להכניס לכנסת ישראל ולממשלת ישראל כדי שהם יוציאו אותו מהכלא. את זה אנחנו באנו למנוע"

המשך לקריאה

מצא את מטה השטח הקרוב אליך