נאום פתיחה - ח”כ רות קלדרון

16 פברואר 2013 19:44 | רות קלדרון

אני מזמינה את כולנו לשנים של עשייה מתוך מחשבה, ומחלוקת מתוך הבנה וכבוד לאחר. אני שואפת להביא למצב בו לימוד התורה יהיה נחלת כל ישראל, בחינת תורה מונחת בקרן זווית, וכל מי שרוצה ליטול יבוא ויטול

אדוני יושב הראש, כנסת נכבדה,

הספר הזה שבידיי שינה את חיי, והוא במידה רבה הסיבה שהגעתי ליום הזה, וזכיתי לנאום בכנסת ישראל כחברת כנסת חדשה. העותק שבידי היה שייך לדוד גלעדי, סופר, עיתונאי, איש תרבות ועורך, סבו של יושב ראש הסיעה שלנו שהוזכר כאן גם אתמול. וזכות גדולה הייתה לי לקבל אותו מבתו, הסופרת שולמית לפיד. לא ירשתי מסבא שלי תלמוד. נולדתי וגדלתי בשכונה ותיקה בתל אביב, בת לאבי, משה קלדרון, שנולד בבולגריה ועלה לארץ כבחור אחרי שנות המלחמה הקשות, התחיל ללמוד חקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים וגויס מיד למלחמת השחרור להגן על גוש עציון.

לימים התמחה אבי בחקר החרקים, והיה למומחה עולמי באיסום תבואה. אמי, שנולדה בגרמניה בצירוף חסר מזל בזמנה של ילדה יהודייה, שמאלית וג'ינג'ית, עלתה לארץ בנעוריה ופגשה את אבי, בחסות המצור הבריטי בירושלים. המצור אשר בסופו, כשירדו להכיר את המשפחות כזוג מוגמר, כבר לא היה לשכנות הבולגריות מה לומר, פרט ל"באמת נחמדה, מושיקו, אבל אין כבר יהודיות? צריך להתחתן עם אשכנזייה?". אני מספרת את כל זאת כדי לומר שגדלתי בבית יהודי מאוד, ציוני מאוד, חילוני, מסורתי רגיוזי, שעירב אשכנז וספרד, בית"ר ושומר צעיר, במרחב הישראלי המקובל, המיינסטרים של שנות השישים והשבעים.

בתלמוד מצאתי את שאהבה נפשי

התחנכתי כמו כל בני דורי בחינוך הממלכתי ברוח מהתנ"ך לפלמ"ח, ולא הכרתי – לא את המשנה, לא את התלמוד, לא את הקבלה ולא את החסידות. כבר כנראה הרגשתי שמשהו חסר. דבר מה בזהות הישראלית המשוחררת והחדשה של אליק שנולד מן הים ושירי נעמי שמר היה טוב ויפה, אבל חסר. חסר לי העומק, היו חסרות לי מילים לאוצר המילים, היה חסר עבר, עלילות, גיבורים, מקומות, דרמה, סיפורים. העברי החדש, אותו בראו מחנכי דור הקמת המדינה, הגשים את חלומם, ונעשה לוחם אמיץ, מעשי ושזוף. אבל עבורי הייתה בו ובי חלל ריק. לא ידעתי כיצד למלא את החלל, אבל משנפגשתי לראשונה בתלמוד, והתאהבתי בו כליל, בשפתו, בהומור שלו, בעמקות המחשבה, בשיטות הדיון, במעשיות, והאנושיות והבגרות העולים מן השורות, הרגשתי שמצאתי את שאהבה נפשי. את מה שחסר לי.

מאז אני לומדת. בבתי מדרש ובאוניברסיטה לימודים אקדמיים בהם זכיתי לדוקטורט בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית, בספרות התלמוד ולימודי תורה לשמה. בהם זכיתי לשנים של דף יומי ולימודים בחברותא שעיצבו אותי. מתוך הצורך האישי שלי וביחד עם אחרים, ייסדתי את עלמא, בית לתרבות עברית בתל אביב, ושנים קודם לכן את אלול, בית המדרש המשותף לנשים וגברים, דתיים וחילוניים, הראשון בארץ. בינתיים כבר כמה עשורים קיימת תנועה של התחדשות יהודית שפורחת עכשיו ובה לומדים עשרות ומאות אלפי ישראלים במסגרות שאינן מכתיבות להן את הדרך הנכונה להיות יהודיים, או את האופן בו יעשו את תורתם תורת חיים. אני משוכנעת שלימודי הספרים הגדולים של התרבות העברית והיהודית הכרחיים לבניית תרבות עברית חדשה בישראל. 

התורה היא המתנה שקיבלנו כולנו

אי אפשר לצעוד אל העתיד בלי לדעת מאין באנו, מי אנחנו, לדעת באופן אינטימי לפרטי פרטים, לדעת את הנשגב וגם את המקומם והנלעג. התורה אינה קניינו של זרם זה או אחר, היא המתנה שקיבלנו כולנו, ולכולנו ניתנה הזדמנות להתבונן בה כשאנחנו בוראים את מציאות חיינו.

אף אחד לא לקח מאיתנו את התלמוד, ואת הספרות הרבנית. במו ידינו מסרנו אותו בימים בהם היה נראה כי יש משימה דחופה וחשובה יותר, לבנות מדינה, להקים צבא, חקלאות, תעשייה ועוד. עכשיו הגיע הזמן לחזור ולנכס לעצמנו מה ששלנו. להתענג על ההון התרבותי שמחכה לנו, לעינינו, לדמיוננו, ליצירתנו. במקום לספר על יופיו של הספר הזה, אני מבקשת לספר סיפור מן התלמוד, סיפור מיניאטורי אחד, על מעשה ברב רחומי, ומתוכו לומר כמה דברים על הרגע הזה, ועל המשימות שאציב לעצמי בכנסת.

רב רחומי היה רב, וקודם כל איש, הרבה איש. רחומי בארמית זה אהבה. רחומי מהמילה רחם, מישהו שיודע להכיל, שיודע לקבל לגמרי, כמו שרחם של אישה יודע להכיל את התינוק. זאת בחירה מאוד יפה למילה אהבה בארמית, כי אנחנו יודעים שביוונית לקחו את המילה רחם ובנו ממנה את המילה היסטריה. אז הבחירה הארמית, לקחת מרחם את המילה אהבה, היא בחירה פמיניסטית של חז"ל. הוא היה שכיח, הוא היה מצוי, כלומר למד, התקבל ללימודים באחת מהישיבות האייבי ליג של בבל. הוא למד במחוזא, והוא היה כל כך מפורסם, שקראו לו רבא, הרב.

והיה רגיל (אני רומזת לכם שחז"ל לא אוהבים אנשים שעושים דברים מתוך הרגל, בדרך כלל, כשמשהו רגיל בתלמוד, תוך כמה שורות מישהו ימות), היה רגיל שהיה בא לביתו, ביתו בארמית זה אשתו, וגם אשתו וגם ביתו. גבר שאין לו אישה הוא הומלס. אישה שאין לה גבר היא לא. גבר בלי אישה – חסר בית. היה רגיל שהיה בא לביתו כל ערב ביום הכיפורים. אתם שמים לב שכשהגמרא אומרת היה רגיל שהיה בא לביתו כל ערב יום הכיפורים, יש פה מידה של אירונית חז"לית. מה זאת אומרת "כל פעם בשנה"? זה לא כל כך הרבה. ואנחנו גם חושבים לעצמנו, איזה מין תאריך אדם בוחר לבוא לאשתו, ערב יום הכיפורים, שהוא לא בדיוק יום של אינטימיות, הוא יום של תפילה, אפילו לא בבית.

יום אחד, פעם אחת, שנה אחת, משכה אותו השמועה – אהלימוד בבית המדרש הקסים אותו כל כך, שהוא שכח, הוא לא יצא בזמן, והוא לא יכול היה לעזוב את הלימודים ולא יצא הביתה. הייתה מצפה אשתו – "עכשיו הוא בא". הציפייה הזו שכל סמס, וכל טלפון, וכל צעדים בחוץ וכל נקישה בדלת, את בטוחה שזה הוא. עכשיו הוא בא. לא בא

מי ששוכח שהוא יושב על כתפי האחר - ייפול

ברגע מסוים היא מבינה שהשנה הוא כבר לא יגיע, אולי יצא שופר של יום הכיפורים, וכבר אף אחד לא יכנס מפני קדושת החג. האישה הזו, שחיכתה כל השנה, שחיכתה שנים רבות כל השנה ליום אחד, לא יכולה לעמוד בזה יותר, ודעתה חולשת, היא מתאכזבת, היא עצובה, היא מאבדת את השליטה. היא מוציאה דמעה אחת, היא מורידה, זה לשון פעיל, לא לשון סביל. היא נותנת לדמעה אחת לזלוג על הלחי מהעין, אחרי שנים שהיא לא בכתה. עכשיו אנחנו צריכים לדמיין לנו מסך מפוצל. בצד אחד קלוז אפ על דמות של אישה, על פנים של אישה, שדמעה אחת זולגת על לחייה. ובצד השני על הגג במחוזא, יושב רב רחומי כולו לבן ומרגיש קדוש. אחרי יום של כמה שעות בלי אוכל, אנחנו מרגישים מורמים.

והוא לומד תורה על הגג עם הכוכבים ומרגיש כל כך קרוב לשמיים. היה יושב על הגג, כשנופלת הדמעה מהעין של האישה, נפחת הגג מתחתיו – והוא נופל על הקרקע ונחה נפשו, ומת. מה אנחנו יכולים ללמוד מרב רחומי ואשתו? למקום הזה ולעבודה שלי כאן? ראשית אני לומדת שמי ששוכח שיושב על כתפי האחר ייפול. אני לומדת שצדיקות היא לא דבקות בתורה על חשבון רגישות לאדם, אני לומדת שבמחלוקת יש לא פעם שני צדדים צודקים, ועד שלא אבין שגם אני וגם הצד השני, גם האישה וגם רב רחומי, מרגישים שהם עושים את הדבר הנכון והם אחראים לבית, הרבה פעמים אנחנו מרגישים – האישה שמחכה והולכת לצבא, ועושה את העבודה, ואחרים על הגג לומדים תורה. ופעמים אנשים אחרים מרגישים שהם נושאים את כל משא המסורת והתרבות והתורה על גבם, ואנחנו הולכים לים ועושים חיים.

מי ייתן ותמיד אזכור שאני שליחת ציבור, ועלי להקפיד על ניקיון כפיים ולב

גם אני וגם הצד השני מרגישים שעל כתפיהם כל האחריות לבית. עד שלא אבין את זה, לא אראה את הבעיה נכוחה ולא אוכל למצוא פתרון. אני מזמינה את כולנו לשנים של עשייה מתוך מחשבה, ומחלוקת מתוך הבנה וכבוד לאחר. אני שואפת להביא למצב בו לימוד התורה יהיה נחלת כל ישראל, בחינת תורה מונחת בקרן זווית, וכל מי שרוצה ליטול יבוא ויטול. שכל אזרחי ישראל הצעירים יקחו חלק בנטל, גם בלימוד תורה וגם בשירות צבאי ואזרחי. וביחד ייבנה הבית ולא תיחלש הדעת.

אני שואפת ליום בו משאבי המדינה יחולקו בהוגנות ובשוויון לכל תלמיד ותלמידת חכמים, על פי איכות לימודם, ולא על פי שייכום הציבורי. שבתי המדרש, הארגונים והישיבות החילוניות והפלורליסטיות יזכו לתמיכה שווה והוגנת מול בתי המדרש האורתודוקסים והחרדים, ומתוך קנאת הסופרים והתחרות הבריאה תגדל התורה ותאדיר.

אני מבקשת להזכיר את מורי הרב דוד הרטמן, שהלך לעולמו השבוע, שפתח לי את שערי בית המדרש שלו, ובנה שפה של יהדות אמיצה ומכילה. יהי זכרו ברוך.

אני מבקשת לסיים בתפילה שכתב חברי חיים היימס, תפילה בכניסה לכנסת.

יהי רצון מלפניך, ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו ואמהותינו, שאצא מהבית הזה כפי שנכנסתי אליו, שלמה עם עצמי, ועם הבריות. מי יתן שמעשיי יהיו לטובת כל תושבי מדינת ישראל, ושאפעל לתקן את החברה אשר שלחה אותי למעון זה, ולהשכין שלום צודק בינינו ועם שכנינו. מי ייתן ותמיד אזכור שאני שליחת ציבור, ועלי להקפיד על ניקיון כפיים ולב. מי יתן ואצליח ונצליח בכל מעשי ידיו. אני מוסיפה ברכה קטנה לסיעה שלי יש עתיד. שנשמור על התרבות המיוחדת של אחווה ושיתוף, שנישאר מאוחדים, שנישאר במליאה, ושנזכה לממש את החלום ולשנות לטוב.

כתבות נוספות שיעניינו אותך

תגובת יו״ר יש עתיד-תלם להקמת ממשלת נתניהו החמישית

נאשם בפלילים לא יכול למנות מפכ״ל, למנות פרקליט מדינה, למנות יועץ משפטי לממשלה, למנות את השופטים שידונו בעניינו. זו רשימת הדרישות של ביבי. אלה שנכנעו לה הם לא דון קישוט, הם קישוט, מקשטים לביבי את הממשלה. שרים מספר 32, 33, 34 בממשלת הכניעה.

המשך לקריאה

הפגנת הדגלים השחורים בכיכר רבין

נאשם בפלילים לא יכול למנות מפכ״ל, למנות פרקליט מדינה, למנות יועץ משפטי לממשלה, למנות את השופטים שידונו בעניינו. זו רשימת הדרישות של ביבי. אלה שנכנעו לה הם לא דון קישוט, הם קישוט, מקשטים לביבי את הממשלה. שרים מספר 32, 33, 34 בממשלת הכניעה.

המשך לקריאה

הפגנת העצמאים בירושלים

יו״ר יש עתיד-תל״ם, יאיר לפיד: באתי לתמוך הבוקר בהפגנת ארגוני העצמאים מול הכנסת. הם לא שמרו על 2 מטר מרחק, אבל בשביל העצמאים אני מוכן לקחת את הסיכון. הם כועסים, הם צועקים, הם צודקים.

המשך לקריאה

אנחנו נעמוד בזה

הקורונה לא תכניע אותנו, כי אי אפשר להכניע אותנו. ניסו לא פעם. תמיד עמדנו בזה. התפקיד שלנו הוא להזכיר לישראלים שאותם דברים שמפחידים אותנו - גם יכולים לעורר בנו השראה. לזכור שתמיד יש לנו ברירה: להתייצב מול זה ביחד, או ליפול כל אחד לחוד. אנחנו בוחרים להלחם במגיפה ביחד. יהודים וערבים, חרדים וחילונים, קואליציה ואופוזיציה. הקורונה לא מבדילה בינינו. במאבק נגדה גם אנחנו לא נבדיל בינינו.

המשך לקריאה

תוכנית יש עתיד-תל"ם לחילוץ הכלכלה הישראלית

ח״כ לפיד: ״זו תכנית דו שלבית לחילוץ מיידי של הכלכלה מהקפאון, הצלת העסקים הקטנים והבינוניים שנזנחו בידי הממשלה וסיוע לחברות גדולות״.

המשך לקריאה

כמה עולה מצפון?

הנה מה שאמר אתמול בראיון שר הבטחון כששאלו אותו על האפשרות שתקום ממשלה של יותר מ-30 שרים: "צריך לחלק עוד תיקים. זה לא יפה, אבל זו המציאות הפוליטית. אם זה קונה עוד שנה או שנתיים, מוטב שכך. מוטב שיהיו לנו כמה שרים בלי תיק אם זה יקנה לנו עוד שנתיים של יציבות."

המשך לקריאה

ברוכה הבאה ח״כ ע'דיר כמאל מריח

יו״ר יש עתיד, ח״כ יאיר לפיד:
״גאה ומאושר לקבל אלינו את ח"כ ע'דיר כמאל מריח. גאה בה שלא ויתרה על ערכיה תמורת שום תפקיד בעולם. נלחם ביחד איתה לטובת כל אזרחי ישראל. ברוכה הבאה״.

המשך לקריאה

ח"כ לפיד לבוחרי הליכוד: "פעם בעשרים שנה מותר לכם להצביע אחרת"


יו"ר יש עתיד ומספר 2 בכחול לבן, התייחס בכנס מנהיגים שערך עיתון "מעריב" לבחירות הקרובות, להחלטה להגיש נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כתב אישום ולתוכניות של כחול לבן אם היא תקים את הממשלה הבאה.

לפיד פנה למצביעי הליכוד: "אנחנו צריכים את הקול שלכם – פעם אחת. פעם אחת, כדי לצאת מהבוץ. זו הדרך היחידה. אתם עדיין תהיו אנשי המחנה הלאומי. כחול לבן היא מפלגה לאומית. פטריוטית, ציונית, בטחוניסטית. מפלגה ליברלית שמאמינה בחופש דת, אבל עם כבוד ואהבה למסורת ישראל. פעם בעשרים שנה מותר לכם לבחור בפתק אחר".

לפיד הוסיף: "הגיע הזמן לשינוי. הגיע הזמן שהממשלה תעסוק במה שעוסקת ממשלה: בבריאות, בכלכלה, בבטחון, בחינוך. אנחנו צריכים סדר עדיפויות לאומי חדש שבו האזרחים זה מה שחשוב, לא הפוליטיקאים. את השינוי הזה נצטרך לעשות בקלפי".

 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בכנס מיתווים: "אנחנו זקוקים לשלטון ישראלי חדש שלא פוחד לשנות את העתיד"


יו"ר מפלגת "יש עתיד" ומספר 2 בכחול לבן, ח"כ יאיר לפיד, נאם בכנס מיתווים בנושא הערכת מצב שנתית של מדיניות החוץ האזורית של ישראל והתייחס לסוגיות הבועורות בחברה הישראלית.

ח"כ לפיד: "הממשלה היוצאת ויתרה על הנסיון לספר את הסיפור של ישראל. מי שלא הודיע מראש שהוא בצד שלנו, מתעלמים ממנו. התוצאה היא שישראל פועלת היום בלי שהגדירה לעצמה מטרות. אנחנו זקוקים לשלטון ישראלי חדש. שמכיר במה שהיה, מנתח נכון את מה שקורה, ולא פוחד לשנות את העתיד".

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בכנס ELNET בפאריס: "אנחנו ביחד, מפני שהיהודים גמרו לפחד"


חבר הכנסת יאיר לפיד נאם בכנס  ELNET - Facing Security Challenges: European and Israeli Perspectives והעביר מסר לאנטישמיים ברחבי העולם.

"האנטישמיות לעולם אינה מודה במה שהיא באמת: שנאת זרים. אנחנו לא נשתוק להם. אנחנו לא מתכוונים לנסות לפייס אותם. אנחנו פה ביחד, מפני שהיהודים גמרו לפחד. אנחנו נלחם בחזרה. בזירה המשפטית, בזירה התקשורתית, אם צריך להפעיל כוח – מדינת ישראל יודעת לעשות גם את זה".

המשך לקריאה

מצא את מטה השטח הקרוב אליך