נאום פתיחה - ח”כ עליזה לביא

10 פברואר 2013 18:33 | עליזה לביא

ח"כ עליזה לביא בנאום פתיחה

אדוני היושב ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת,

"אבקש ממך, אלוקי שרה רבקה רחל ולאה: הֶיֶה נא מצליח דרכי אשר אני הולכת ועומדת". פרפראזה זו על תפילת שליחי ציבור בימים הנוראים, עומדת לנגד עיני. שהרי כמו בבית הכנסת, כך אנו במשכן הכנסת: שליחי ציבור אנחנו. מכוחו של הציבור אנו באים ובשמו אנו פועלים. אין לנו כוח בלתו ואין לנו שליחות זולתו.

 

הציבור בישראל הוא לְמוּד תלאות אך גם מרובה תקוות. משימתנו כעת היא לחדד את התקווה כך שתגבר על הדאגה. ואת זה נשיג רק אם נלמד לשוחח זה עם זה, וחשוב עוד יותר – להקשיב זה לזה. להכיר בכך שיש דעות שונות, לכבד את דעת עמיתך כשם שאת/ה רוצה שיכבדו את דעתך שלך, לחפש את המשותף מבלי לוותר על הייחוד, לעשות מאמץ להגיע לעמק השווה. ומעל הכל: להבין שאנו עם אחד, לא עם אחיד.

 

אדוני היושב ראש, כאשר אני מסתכלת על שורשי משפחתי – אני מוצאת שבאתי לעולם בדיוק בזכותה של תפיסה זו. בימים שלפני ההשבעה, מצאתי את עצמי חושבת של שתי הסבתות שלי. נשים שבנסיבות היסטוריות רגילות לא היו נפגשות. סבתי חנה משיח, אם-אבי, עלתה מאפגניסטאן כציונית לפני קום המדינה כגבירה וחוותה בארץ המובטחת שכול ועוני. סבתי רוזה יוספזון, אם-אמי, עלתה מבוקרשט למדינה הצעירה כי לא היה מקום אחר ללכת אליו. סיפורי החיים של הסבתות שלי הם סיפורה של המדינה. געגוע ואכזבה, כמיהה ומועקה, אך מעל הכל – תקווה וביטחון. 

 

אבא מנשה בנה של סבתא חנה ואמא מרים בתה של סבתא רוזה הקימו משפחה ישראלית. אך האם בדורנו הייתה מתאפשרת אחדות שכזאת? החברה הישראלית הולכת ומתחלקת בחזרה לשבטים, כאשר כל שבט הולך ומתכנס בתוך עצמו ורואה לנגד עיניו את האינטרסים המצומצמים שלו. המכנה המשותף הוזז הצידה ופינה את מקומו לטובת ההבדלים והמחלוקות. ימנים מול שמאלנים, דתיים מול חילוניים, אשכנזים מול ספרדים, מרכז מול פריפריה, עולים מול ותיקים. הליך הפירוק לגורמים שעובר על החברה הישראלית יוצר לעיתים את התחושה שאנו הולכים והופכים לשני עמים, שלושה ואפילו יותר. הורגלנו לפוליטיקה של מגזרים. נציגים שנשלחו לכאן, לבית הזה, על מנת שידאגו לאינטרסים, שבדרך כלל מתנגשים עם האינטרסים של היושבים לצידם.

מבלי להפחית בחשיבותן של המחלוקות, מבלי לוותר על הדעות, אנו חייבים לעצור את מגמת ההיפרדות. תפקידנו הוא לשמר את מה שהורינו עמלו כל כך קשה על בנייתו, עמל מלווה בדם, יזע ודמעות. 

עוד צפויים לנו ויכוחים רבים, חלקם אף סוערים ויצריים, אך אסור לנו, אסור לנו, לשרוף את הגשרים ולנתק את הקשרים. עלינו לחתור לאיחוי הקרעים ולהדבקת חלקי הפאזל המרכיב את החברה הישראלית, ושימורם תחת קורת גג אחת.  

האם עלינו להגיע לפי תהום רק משום שמעטים וקיצונים פיתחו עיוורון לאפשרות של חיים משותפים, על אף הניגודים והסתירות? רוב הישראלים אומרים "לא" לקיצוניות הקורעת ונענים לאתגר של חיים בתוך השוני. כולנו הגענו לכאן על מנת לקדם את העקרונות בהם אנו מאמינים, אך בה בעת עלינו לקבוע קווים אדומים ברורים, שישמרו את היחד הישראלי. על אף השונות וההבדלים, עלינו לזכור בכל רגע שהמטרה הסופית היא עיצוב המרחב הציבורי, כך שיוכל להכיל את החברה הישראלית בכללותה, על כל המורכבות שבה.

המתח בין דתי לדמוקרטי נובע מוויכוח על מקור הסמכות בישראל - האדם לעומת האל, ההלכה מול החוק, הכנסת או בית הכנסת. הכשל בנוסחאות אלה הוא מחשבת ה"או-או". אבל למה לא לשלב? על החלופה להיות "גם וגם" - גם דתי וגם דמוקרטי. הדתייה שבי היא הקשר לעבר ולמסורות שבו. הדמוקרטית שבי היא הגשר לכל בני האדם השונים ממני - דתיים מזרמים אחרים, חילונים, ואלה שאינם בני עמי, אבל הם אנשים טובים באשר הם.

 

אינני מתחילה היום את מסעי הציבור. במשך שנים רבות הייתה לי הזכות לפעול בתחומי החברה והתרבות, לשם בניית גשר במפגש שבין ישראליות ליהדות, ובהתמודדות אל מול השסע המעמיק שבין דת ומדינה.  עסקתי רבות בניסיון לבנות גשר יציב בין  הישראליות ליהדות . אספתי תפילות ,כיסופים ומנהגים  של נשים  יהודיות בעבר הרחוק והקרוב  ולמדתי שהמשותף רב על המפריד, שהתפילה האנושית חוצה דורות  ,מקומות, עדות ודתות . חמושה  במטען זה סבבתי בשביליה הראשיים של החברה הישראלית כמו גם במשעולי העם היהודי על זרמיו.

והנה באתי ללמד ונמצאתי למדה .גיליתי שאם מקלפים מעט את שריון הציניות  והאינטרס הפרטי שהתעטפנו בו בשנים האחרונות ,מתגלה המכנה המשותף במלוא עוצמתו . ההתחברות הטבעית הכמעט אוטומטית של כל גווני החברה לגעגועי העבר ,חשפה גם את הרצון העז לאחדות הווה .

סוגיות רבות ניצבות לפתחן של המדינה והחברה, ובהן לא מעט שאלות קיומיות. אני מבקשת להפנות את תשומת הלב לאחת שאינה זוכה לרייטינג, שאינה עושה כותרות, שאינה מוכרת עיתונים – אך היא בנפשנו: סוגיית הגיור בכלל ושל העולים מברית המועצות לשעבר בפרט.

סוגיית הגיור היא מראה המשקפת את פניה של החברה הישראלית. אלו שמסתגרים, שבחרו מרצונם לחיות בגטאות חברתיים-סקטוריאליים, מובילים עמדה נוקשה בעניין שחשיבות פתרונו אינה עומדת כלל בראש מעייניהם. הרוב הדומם אדיש להתנצחות זו. אלו הכואבים את נושא הגיור, ועוד יותר מכך: כואבים את הגרים כבני אדם, הקשובים למצוקה ולמועקה ומכירים את טבעה של היהדות ואת עולמם של חכמים, ורוצים לפעול לשינוי – הללו מגלים את הקושי האינסופי לעמוד מול מערך כה אטום ובטוח בצדקתו.

וכך בין חומרה אחת לרעותה ובין עיכוב הליכי גיור אחד לרעהו, הלכו המועמדים לגיור ונשחקו. הביורוקרטיה הישראלית יחד עם החומרות ההלכתיות הדרקוניות יצרו מסלול מכשולים, שהיה מרפה אפילו את ידיו של מי שנולד בישראל ומכיר על בוריים את הוויית החיים הישראלי ונפתוליה. וכך באופן הדרגתי ואיטי הלכה והתגבשה בקרב שיעור הולך וגדל של עולים ובני משפחותיהם הדעה, כי אין טעם לנסות להתגייר, וכי למעשה אין בכך גם כל צורך. 

אדוני היושב ראש, אנו חייבים למצוא בהקדם פתרון שיסדיר את מצוקתם של מאות אלפי המבקשים להתגייר החיים יחד איתנו, כחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. הפתרונות ההלכתיים קיימים, כפי שהראו גדולים וטובים – גם בשנים עברו וגם בתקופתנו-אנו. מה שחסר הוא אומץ לב פוליטי-ציבורי, מה שחסר הוא הנכונות לקום ולומר: אחֵינו אתם. מה שחסר הוא הנכונות לחבק את מי שנקרעו מן היהדות בעשרות שנים של נאציזם וקומוניזם. מה שחסר הוא הנכונות לעשות את המעשה שאין יהודי ממנו: לקבץ את נדחי ישראל על אדמת ישראל. אם סארטר מכנה את היהודים שהוא נפגש עימם בסביבתו האינטלקטואלית בפריז שבין שתי מלחמות העולם "יהודים בחסר" (Des Juifs en Creux) כלומר יהודים נעדרי כל מטען תרבותי. הרי המתגייר היהודי בן זמננו מעניק הגדרה של מכלול תרבותי, ערכי ושל געגוע מבית סבא וסבתא.  

מורי ורבותי, בעיית הגיור היא במידה בעייתן של נשים. רוב המתגיירים הן מתגיירות המוצאות את התהליך קשה ומפרך עוד יותר מאשר הגברים. במציאות הקיימת רות המואביה לא הייתה מתקבלת לעם ישראל.   

בעוד עשרה ימים נקרא את מגילת אסתר. אסתר המלכה החליטה ללכת אל המלך ביוזמתה - ללא הזמנה. אך ראשית דורשת ומתנה זאת בתמיכה מבני-עמה בתפילה ובצום. היא יזמה את כינוס העם ואת הצום בן שלושת הימים, בניגוד לדעתו של מרדכי. (גזרת המן נגזרה יומיים לפני חג הפסח. צום שלושה ימים משמעו היה ביטול חובת האכילה בליל סדר). בחילופי הדברים בינה ובין מרדכי, בין הקול ההלכתי לקולה של האחריות הקיומית, כך על-פי "פרקי דרבי אליעזר", טענה אסתר כנגד דודה: "ואם אין ישראל, למי הפסח?" 

אומץ הלב של אסתר ומנהיגותה אינם מסתיימים בחצר אחשורוש. חכמינו – מספרים לנו כיצד שכנעה אסתר את מנהיגי התורה בזמנה לקבוע בתנ"ך את המגילה הנושאת את שמה, ובין מועדי ישראל את החג המנציח את פועלה – למרות התנגדותם. אסתר התעקשה ונצחה. על-פי המסורת בימות המשיח עתידים כל ספרי הנביאים וכל הכתובים להיבטל, חוץ ממגילת אסתר: "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" (רמב"ם, משנה תורה). 

מאוחר יותר למדנו מעדויות של נשים אנוסות מספרד ומפורטוגל, שדמותה של אסתר המלכה שימשה להן מודל חיקוי; ההזדהות של אנוסות ספרד עם דמותה של אסתר המלכה, שחיה בדיוק אלפיים שנה לפני האסון שנחת עליהן, קשורה בהסתרת יהדותה: "לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד."

דמותה של אסתר כזרה, כמי שהסתירה את מוצאה ובכל זאת נשארה נאמנה לאמונתה, שימשה בבואה ברבות מתפילות הנשים האנוסות בהן היא מוזכרת.

גם בתחום זה עלינו לגלות אומץ ולשנות. אין להשלים עם מצב בו במדינה דמוקרטית מודרנית, נשים משתכרות עשרות אחוזים פחות מגברים. אין להשלים עם מצב בו במעצמת היי-טק עולמית, נשים עדיין צריכות להיאבק כדי שלא יפוטרו לאחר חופשת לידה. אין להשלים עם כך שבמדינה המערבית הראשונה שהעמידה אישה בראש ממשלתה, נשים הן עדיין מיעוט מבוטל בקרב מנהלי המגזר העסקי. ואין להשלים עם כך שבמדינה החוגגת את חגה של אסתר המלכה, נשים עדיין הופכות להיות אסירות בנישואין אומללים ולעיתים אלימים. 

אדוני היושב ראש, מורי ורבותי. התורה נקנית ב-48 דברים, ו-48 אנו חברי הכנסת החדשים. ולוואי שיהיו בנו, בכולנו, חדשים כוותיקים, כמה מאותן תכונות עילאיות שמנו חכמינו בפרקי אבות: בינת הלב, יראה, ענווה, שמחה, דקדוק חברים, ארך אפיים, לב טוב, הכרת מקומנו, שמחה בחלקנו, אהוב, אוהב את הבריות, אוהב את הצדקות, מתרחק מן הכבוד, נושא בעול עם חברו, מכריע את חברו לכף זכות. מחלוקות רבות בינינו, אך בסיס משותף לכולנו: ישראל יהודית ודמוקרטית. אם ברוח זו נפעל, תהיה הכנסת הי"ט למופת.

 

כתבות נוספות שיעניינו אותך

תגובת יו״ר יש עתיד-תלם להקמת ממשלת נתניהו החמישית

נאשם בפלילים לא יכול למנות מפכ״ל, למנות פרקליט מדינה, למנות יועץ משפטי לממשלה, למנות את השופטים שידונו בעניינו. זו רשימת הדרישות של ביבי. אלה שנכנעו לה הם לא דון קישוט, הם קישוט, מקשטים לביבי את הממשלה. שרים מספר 32, 33, 34 בממשלת הכניעה.

המשך לקריאה

הפגנת הדגלים השחורים בכיכר רבין

נאשם בפלילים לא יכול למנות מפכ״ל, למנות פרקליט מדינה, למנות יועץ משפטי לממשלה, למנות את השופטים שידונו בעניינו. זו רשימת הדרישות של ביבי. אלה שנכנעו לה הם לא דון קישוט, הם קישוט, מקשטים לביבי את הממשלה. שרים מספר 32, 33, 34 בממשלת הכניעה.

המשך לקריאה

הפגנת העצמאים בירושלים

יו״ר יש עתיד-תל״ם, יאיר לפיד: באתי לתמוך הבוקר בהפגנת ארגוני העצמאים מול הכנסת. הם לא שמרו על 2 מטר מרחק, אבל בשביל העצמאים אני מוכן לקחת את הסיכון. הם כועסים, הם צועקים, הם צודקים.

המשך לקריאה

אנחנו נעמוד בזה

הקורונה לא תכניע אותנו, כי אי אפשר להכניע אותנו. ניסו לא פעם. תמיד עמדנו בזה. התפקיד שלנו הוא להזכיר לישראלים שאותם דברים שמפחידים אותנו - גם יכולים לעורר בנו השראה. לזכור שתמיד יש לנו ברירה: להתייצב מול זה ביחד, או ליפול כל אחד לחוד. אנחנו בוחרים להלחם במגיפה ביחד. יהודים וערבים, חרדים וחילונים, קואליציה ואופוזיציה. הקורונה לא מבדילה בינינו. במאבק נגדה גם אנחנו לא נבדיל בינינו.

המשך לקריאה

תוכנית יש עתיד-תל"ם לחילוץ הכלכלה הישראלית

ח״כ לפיד: ״זו תכנית דו שלבית לחילוץ מיידי של הכלכלה מהקפאון, הצלת העסקים הקטנים והבינוניים שנזנחו בידי הממשלה וסיוע לחברות גדולות״.

המשך לקריאה

כמה עולה מצפון?

הנה מה שאמר אתמול בראיון שר הבטחון כששאלו אותו על האפשרות שתקום ממשלה של יותר מ-30 שרים: "צריך לחלק עוד תיקים. זה לא יפה, אבל זו המציאות הפוליטית. אם זה קונה עוד שנה או שנתיים, מוטב שכך. מוטב שיהיו לנו כמה שרים בלי תיק אם זה יקנה לנו עוד שנתיים של יציבות."

המשך לקריאה

ברוכה הבאה ח״כ ע'דיר כמאל מריח

יו״ר יש עתיד, ח״כ יאיר לפיד:
״גאה ומאושר לקבל אלינו את ח"כ ע'דיר כמאל מריח. גאה בה שלא ויתרה על ערכיה תמורת שום תפקיד בעולם. נלחם ביחד איתה לטובת כל אזרחי ישראל. ברוכה הבאה״.

המשך לקריאה

ח"כ לפיד לבוחרי הליכוד: "פעם בעשרים שנה מותר לכם להצביע אחרת"


יו"ר יש עתיד ומספר 2 בכחול לבן, התייחס בכנס מנהיגים שערך עיתון "מעריב" לבחירות הקרובות, להחלטה להגיש נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כתב אישום ולתוכניות של כחול לבן אם היא תקים את הממשלה הבאה.

לפיד פנה למצביעי הליכוד: "אנחנו צריכים את הקול שלכם – פעם אחת. פעם אחת, כדי לצאת מהבוץ. זו הדרך היחידה. אתם עדיין תהיו אנשי המחנה הלאומי. כחול לבן היא מפלגה לאומית. פטריוטית, ציונית, בטחוניסטית. מפלגה ליברלית שמאמינה בחופש דת, אבל עם כבוד ואהבה למסורת ישראל. פעם בעשרים שנה מותר לכם לבחור בפתק אחר".

לפיד הוסיף: "הגיע הזמן לשינוי. הגיע הזמן שהממשלה תעסוק במה שעוסקת ממשלה: בבריאות, בכלכלה, בבטחון, בחינוך. אנחנו צריכים סדר עדיפויות לאומי חדש שבו האזרחים זה מה שחשוב, לא הפוליטיקאים. את השינוי הזה נצטרך לעשות בקלפי".

 

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בכנס מיתווים: "אנחנו זקוקים לשלטון ישראלי חדש שלא פוחד לשנות את העתיד"


יו"ר מפלגת "יש עתיד" ומספר 2 בכחול לבן, ח"כ יאיר לפיד, נאם בכנס מיתווים בנושא הערכת מצב שנתית של מדיניות החוץ האזורית של ישראל והתייחס לסוגיות הבועורות בחברה הישראלית.

ח"כ לפיד: "הממשלה היוצאת ויתרה על הנסיון לספר את הסיפור של ישראל. מי שלא הודיע מראש שהוא בצד שלנו, מתעלמים ממנו. התוצאה היא שישראל פועלת היום בלי שהגדירה לעצמה מטרות. אנחנו זקוקים לשלטון ישראלי חדש. שמכיר במה שהיה, מנתח נכון את מה שקורה, ולא פוחד לשנות את העתיד".

המשך לקריאה

ח"כ לפיד בכנס ELNET בפאריס: "אנחנו ביחד, מפני שהיהודים גמרו לפחד"


חבר הכנסת יאיר לפיד נאם בכנס  ELNET - Facing Security Challenges: European and Israeli Perspectives והעביר מסר לאנטישמיים ברחבי העולם.

"האנטישמיות לעולם אינה מודה במה שהיא באמת: שנאת זרים. אנחנו לא נשתוק להם. אנחנו לא מתכוונים לנסות לפייס אותם. אנחנו פה ביחד, מפני שהיהודים גמרו לפחד. אנחנו נלחם בחזרה. בזירה המשפטית, בזירה התקשורתית, אם צריך להפעיל כוח – מדינת ישראל יודעת לעשות גם את זה".

המשך לקריאה

מצא את מטה השטח הקרוב אליך